#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תקל. האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם הפקדת או איני יודע אם החזרתי האם חייב לשלם או להשבע ומדוע? 	"אם אמר איני יודע אם הפקדת לרב הונא ורב יהודה חייב לשלם משום דברי ושמא ברי עדיף. ולרב נחמן ורבי יוחנן פטור מלשלם דהעמד ממון על חזקתו אבל חייב לשלם לצאת ידי שמים. וכתבו התוס' (ד""ה רב) שהלכה כר""נ שפטור ופרש""י שמשביעין אותו שבועת היסת שאין יודע שלא עדיף מאילו היה כופר לגמרי ולר""ת נראה שאינו חייב להשבע רק כשיש דררא דממונא. עוד כתבו<br>התוס' שאם אמר איני יודע אם החזרתי חייב לשלם לכו""ע כמו ברישא דמתניתין."	"ב""ק קיח.ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תקלא. מה הן ארבע שיטות האמוראים אם הגונב טלה מן העדר והחזירו צריך דעת או מנין הבעלים ומה סברותיהם כשהתבאר? (קיח. - קיח:)	"נגנב לדעת:<br>רב: צריך דעת ופרש""י דהויא ליה גזילה גמורה ובעינן השבה מעלייתא <sup>ריא</sup> <br>שמואל: מנין פוטר <sup>ריב</sup> <br>רבי יוחנן: מנין פוטר <br>רב חסדא: מנין פוטר שהרי הכירו שנגנבה והחזירה ומעכשו יזהרו בה.<br>נגנב שלא לדעת:<br>רב: מנין פוטר&nbsp;<sup>רי</sup><br>שמואל: מנין פוטר<br>רבי יוחנן: אפילו מנין א""צ&nbsp;<sup>ריג</sup><br>רב חסדא: צריך דעת שלמדה לצאת לחוץ.<br><span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">&nbsp;רי. כתב הרשב""א (ד""ה אמר רב) שלא לדעת שלא נודע מי גנבו, אלא שפעמים הבעלים מונין את הצאן ומצאו אותו חסר, כיון שלא ידעו מי גנבו ושלא נחשד בו שום אדם ידוע, וכשידעו הבעלים שהוחזרה גנבתם, דהיינו בשמנו את הצאן וידעו שהיא שלמה, יצא הגנב סתם מידי חשד הגניבה.<br>ריא. כתב הרשב""א (שם) דכל שנטל וידעו בו בעלים קא סבר רב דבעינן השבה כעין הגזילה, כדי שיצא זה שחשדוהו מידי חשד, שאם לא כן פעמים יטעו הבעלים ויחשבו שזה אחר הוא. וי""מ דטעמא דלדעת דחזרה משום קנס, שקנסוהו לומר זה גנבתי, והרשב""א חלק על פירושם. <br>ריב. כתב הרשב""א (שם) שעם המנין הזה ידעו הבעלים שעשה הגנב תשובה והחזירו.<br>ריג. כתב הרשב""א (שם) דכשהחזירו כבר קיים והשיב את הגזלה, שהרי למקום שנטל החזיר, ולא נחשד הוא בגניבה כדי שיצטרך לצאת מידי חשדו.</span>"	"ב""ק קיח. -קיח:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תקלב. אמר רבא מאי טעמא דרב חסדא וכו' מדוע פירש דוקא את דברי רב חסדא? (2) 	"פרש""י:<br>1) שטעם שאר האמוראים מובן שסוברים שגניבה לדעת חמורה מגניבה שלא לדעת.<br>2) ועוד מתניתין ניחא לתירוצי כוותיהו טפי <sup>ריד</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>ריד.  והרשב""א  (ד""ה אמר רבא)  הקשה על פרש""י ופירש דהא דקא מפרש רבא טעמיה דרב חסדא טפי מטעמיה דרב ושמואל ור' יוחנן, משום דס""ל כותיה, ומהדר לפרושי טעמיה דמאן דסבירא ליה דהלכתא כותיה.</span>"	"ב""ק פרש""י קיח:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תקלג. תניא הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון תני חדא יצא ותניא אידך לא יצא. באלו דרכים ניתן לפרש את המחלוקת? (4) 	"1) כו""ע אית להו דר' יצחק דאמר אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה, מ""ד יצא ס""ל דמנין פוטר ומ""ד לא יצא ס""ל דמנין אינו פוטר.<br>2) מ""ד יצא ס""ל כר' יצחק ומ""ד לא יצא לא ס""ל כר' יצחק.<br>3) כו""ע אית להו דר' יצחק. הא דקתני לא יצא שנתן הגזלן לידי הנגזל, הלכך איכא למימר דהשליכו זה לתיבתו ולא מנאן. והא דקתני יצא שנתן הגזלן לכיס הנגזל וכיון דאית לן דר' יצחק מנין פוטר.<br>4) הא דקתני לא יצא כשהיו לנגזל מעות אחרות בכיס ולא ידע כמה. והא דקתני יצא שאין לו מעות אחרות בכיס <sup>רטו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>רטו.  כן פרש""י. והרשב""א  (ד""ה ואיבעית) כתב שעיקר כפירוש הרי""ף דהא דתניא לא יצא בדאהדר ליה לכיסיה דלית ביה זוזי, דלא משמש ביה ולפיכך לא יצא, והא דקתני יצא בדאית ליה מנין זוזי ידוע בכיסיה דממשמש ביה, ומנין פוטר. </span>"	"ב""ק קיח:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תקלד. באיזה אופן מותר לקחת מהרועים 1) חמש צאן 2) ארבע צאן<br>3) שלש צאן 4) שני צאן? 	"1) מותר בכל אופן פרט לאומר הטמן.<br>2) אמר רב חסדא ארבעה מתוך חמשה ואיכא דאמרי ארבעה מעדר קטן.<br>3) בצאן בריאות דעין בעל הבית תמיד עליהם ומרגיש בשלש.<br>4) לר' יהודה מותר לקחת שני צאן בייתות. ולת""ק תמיד אסור."	"ב""ק קיח:"		
